חזרנו הביתה עייפות, שחומות, ומרוצות. אנה אמרה שהיא מקווה ליראות אותי שוב. הבטחתי לה שכשנעבור ארד לקומה שלה{היא גרה בקומה רביעית}או שאשלח לה אס-אמ-אס.
אמא הייתה מאושרת שהסכמתי שנעבור. עכשיו כל האביזרים נאספו. את הלפ-טופ שלי הכנסתי לקופסת קרטון. למיזוודה הכחולה הכנסתי את כל הבגדים שלי, את כל הדברים, הספרים, התקליטורים, הפתקים החשובים, החוברות....
ואמא הפתיעה אותי אם מתנה חדשה. אייפוד ורוד מעלף!
שלחתי אס-אמ-אס לדרור וגם הוא שמח בשימחתי. סיימתי לארוז. מעולם לא ניראה לי חדרי ריק כל כך.
כל הפוסטרים המודבקים ניתלשו והוכנסו. השטיח הפרוותי ביפנים. הארון ריק. השולחן ריק. הכל ריק כל כך.
פיתאום קיבלתי...אס-אמ-אס מאנדרומדה! יש! היא כתבה לי שהיא מיצטערת שהיא האשימה אותי במיילים המגעילים בפייס. היא כתבה שהיא שאלה "אותי" שאלה אישית והמישתמש שמאחורי הדמות שלי לא ידע לענות.
כתבתי לה שאני סולחת.
סיפרתי לה על מעבר הדירה. היא סיפרה לי שהיא עוברת לבינין הקרוב.
"איזה כיף! ניהיה שכנות!" היא אמרה לי בטלפון וחייכתי לעצמי.
אחרי שגם דיברתי אם אלה וסידרנו את העינינים, התחלתי להרגיש מאושרת.
בסוף הכל לא כל כך גרוע אחרי הכל...

על הפגישה אם דרור אין לי מה לספר. התנשקנו, דיברנו, הוא עזר לי, אני עזרתי לו, וזהו. אין יותר מה לומר.
אמא אמרה שהיום אני לא צריכה ללכת לבית-הספר ובּיקשה שאבוא איתה ליראות את הדירה. הסכמתי. למה להיתנגד? אם יש שם הרבה מועדונים...דווקא נישמע לא רע אבל עדיין...
לבשתי גופייה אם פסים ומיכנס ג'ינס קצר. אמא לבשה את החולצה השחורה המכופתרת שלה והניחה על עניה את מישקפי השמש הלבנים.
יצאנו בג'יפ החדש שהיא קנתה. זה לא היה רחוק מידי. כמה קילומטרים.
אמא החנתה את הרכב וניכנסנו לסוויטה שאמורה להיות מיועדת לנו.
ואוו! דֵי מרשים. הדירה מצאה חן בעני. הסלון היה גדול ומרווח אם טלוויזיה ניתלת 42 אינץ' וספה מנומרת. החדר שלי...ואוו! מעלף!
הייתה שם מיטה שחורה כזו יפה, מנורה כסופה בצורת להב תלוייה מעליה, שידה קטנה ועליה טלפון ואמ-פי 3, טלוויזיה קטנה יותר משבסלון, ארון גדול ולבן, ומראה בסיגנון מיוחד...
"מה את חושבת?" שאלה.
"הדירה יפה מאוד" אמרתי בזהירות "אבל אני עדיין צריכה לחשוב"
"יש לך עוד יום עד שאלה עוברת" אמרה אמא.
את שארית היום בילתי בבריכה הנהדרת שמיתחת. לבושה בביקיני הסגול שלי, שחיתי להנאתי...
פיתאום ראיתי שער צף מעל המים. צללתי. ראיתי ראש. לא ראיתי את הפרטים במדוייק...לדמות היה שער בהיר, כמו של...הדמות שתום ניסה להיתחבר אליה!
חיכיתי שהיא תוציא את ראשה מהמים.
אחרי כמה דקות ראיתי פרצוף לבן חיוור עולה מעל המים הכחולים. כן! זו היא!
רעדתי כולי. לא ביגלל הקור של המים.
היא שחתה לעברי.
"חדשה פה?" שאלה. כן. היה לה את אותו הקול שהיה לדמות ששאלה את תום אם יש לו חברה.
"כן. אני אולי עוברת לכאן" אמרתי.
"כל הזמן יש פה דמויות חדשות. כולן רק מישתקנות לכמה ימים. אני לא מיתחברת להרבה אנשים. טיפוס מבודד. קוראים לי אנה" אמרה והושיטה את ידה מיתחת למים.
"אני נעמה" אמרתי ולחצתי את ידה.
"בואי נישחה לשם" אמרה והצביע על הגלגל הורוד שצף.
התיישבנו עליו שתינו. עכשיו ראיתי אותה במדוייק. שער בהיר כתום, עניים מאופרות באיפור שחור, ביקיני שחור...
"אני חושבת שראיתי אותך איפשהו" אמרה שסקרה אותי מלמעלה עד למטה.
"אהה...כן! את הנערה שרקדה אם הבחור ההוא, מה שמו, תום, כן?"
הינהנתי.
"תגידי," היא שאלה "הייתם חברים?" הינהנתי.
"השקרן המלוכלך הזה!" היא אמרה "מייד זיהיתי עליו שהוא משקר. לא הייתי בטוחה. אבל סמכתי על האינסטיקטים ואמרתי לו יפה יפה שיעזוב אותי במנוחה"
"את יכולה לזהות על אנשים שהם משקרים?"
היא הינהנה.
"כישרון" חייכה לעצמה.
חייכתי.
"גם ליקרוא מחשבות את יודעת?" שאלתי בצחוק.
"אני מנחשת...את חושבת על גלידת שוקולד" אמרה.
"ת'אמת, חשבתי על גלידת תות...אבל אחלה רעיון" צחקתי.
לקחנו גלידה וישבנו על הכיסאות.
היא סיפרה לי על החיים שלה. איך היא גדלה לבדה בבית יתומים, איך היא חייתה במשך 5 שנים בדירה מוזנחת, איך עברה ממישפחה למישפחה...
"אבל היום אני מסודרת במלון הזה" אמרה לבסוף.
"כן לגמרי, התנאים פה לא רעים" צחקתי.
"את תעברי?" היא שאלה וראיתי בעניה ניצוץ תיקווה.
"כן" עניתי.
"יש!" היא שאגה.  "סופסוף תיהיה לי חברה אמיתית!"
"אף פעם לא הייתה לך?" הופתעתי.
היא הינהנה.
"אני אהיה חברה שלך" חיבקתי אותה ולחשתי "ולא אשקר לך כמו תום המגעיל"