חייגתי לאלה.
הפעם היא ענתה.
"היי נעמה" היא אמרה, כאילו שלא עשתה שום-דבר אם החבר שלי לשעבר.
"היי אלה" אמרתי ברגילות. - כשיחות רק שם.
"מה רצית?" היא שאלה.
"יש מצב שאת באה אלי אחרי-הצהריים?"
שמעתי אותה מהססת. אני אלחץ עד שהיא תסכים, החלטתי.
אבל להפתעתי, היא ענתה בקול מהסס "או.קי"
"בי" אמרתי וניתקתי.
אם היא לא תבוא, חשבתי לעצמי, אני אדאג שהיא תגיע. אנחנו חייבות לדבר!
במשך כל היום היה לי טיפה קשה להיתרכז. המיבחן בשפה היה דֵי קל. למזלי, הבילבול קרא בשיעור היסטוריה, שבו אני מעולה. רק צריכה ריכוז.
לא נורא, ניחמתי את עצמי. אשלים את החומר כשאהיה מרוכזת.
שלחתי לאנה אס-אמ-אס שאלה באה אלי אחרי-הצהריים.
היא כתבה לי הצלחה וסמיילי קורץ.
שלחתי לאלה אס-אמ-אס והזכרתי לה שהיא באה אלי.
אלה סימסה שהיא זוכרת.
סימסתי לאנדרומדה אם היא מרגישה יותר טוב.
היא אמרה שהמחלה קרובה לסיום, אבל שעדיין לא תקום מהמיטה, ושגם ליאת נידבקה.
איחלתי לה בהצלחה.
גם אני צריכה את ההצלחה הזאת!
...
ברבע לשלוש שמעתי צילצול בדלת.
קפצתי.
זו הייתה אלה.
לבושה בחולצה ורודה ומיכנס באורך שלושה רבעים בצבע ורוד.
"היי...נעמה..." היא מילמלה.
"היי א ל ה" אמרתי בקשיחות. לא יכולתי לרחם עליה. התמונה שלה ושל דרור עלתה מול עני שוב ושוב.
"אני...."
"את יודעת מה עשית?!" קטעתי אותה והבטתי בעיניה.
היא השפילה את מבטה.
"הייתי שבורה!" היתנפלתי עליה "כאב לי. בכיתי, מילמלתי, אנה הרגיע אותי במשך שעה. ואת, בשלך! שכבת אם החבר שלי! שעוד היו לי רגשות אליו! העיקר אמרת שאת כבר לא שמה עליו!" רתחתי.
"נעמה אני..." היא מילמלה והשפילה את מבטה לריצפה.
היתחשק לי לחנוק אותה. עצרתי בעדי.
"לכי מיפה. אני לא רוצה ליראות אותך יותר לעולם" אמרתי מישפט שעד היום החנקתי. זהו. הוא יצא. אני מרגישה קלה.
היא ניראתה מופתעת. בוכייה.
הדמעות החלו לרדת במורד לחייה.
"בבקשה לא..." היא מילמלה שיצאה.
טרקתי את הדלת בפרצוף שלה, וכך גמרתי את הקשר אם חברתי הטובה ביותר. חייגתי לאלה.
הפעם היא ענתה.
"היי נעמה" היא אמרה, כאילו שלא עשתה שום-דבר אם החבר שלי לשעבר.
"היי אלה" אמרתי ברגילות. - כשיחות רק שם.
"מה רצית?" היא שאלה.
"יש מצב שאת באה אלי אחרי-הצהריים?"
שמעתי אותה מהססת. אני אלחץ עד שהיא תסכים, החלטתי.
אבל להפתעתי, היא ענתה בקול מהסס "או.קי"
"בי" אמרתי וניתקתי.
אם היא לא תבוא, חשבתי לעצמי, אני אדאג שהיא תגיע. אנחנו חייבות לדבר!
במשך כל היום היה לי טיפה קשה להיתרכז. המיבחן בשפה היה דֵי קל. למזלי, הבילבול קרא בשיעור היסטוריה, שבו אני מעולה. רק צריכה ריכוז.
לא נורא, ניחמתי את עצמי. אשלים את החומר כשאהיה מרוכזת.
שלחתי לאנה אס-אמ-אס שאלה באה אלי אחרי-הצהריים.
היא כתבה לי הצלחה וסמיילי קורץ.
שלחתי לאלה אס-אמ-אס והזכרתי לה שהיא באה אלי.
אלה סימסה שהיא זוכרת.
סימסתי לאנדרומדה אם היא מרגישה יותר טוב.
היא אמרה שהמחלה קרובה לסיום, אבל שעדיין לא תקום מהמיטה, ושגם ליאת נידבקה.
איחלתי לה בהצלחה.
גם אני צריכה את ההצלחה הזאת!
...
ברבע לשלוש שמעתי צילצול בדלת.
קפצתי.
זו הייתה אלה.
לבושה בחולצה ורודה ומיכנס באורך שלושה רבעים בצבע ורוד.
"היי...נעמה..." היא מילמלה.
"היי א ל ה" אמרתי בקשיחות. לא יכולתי לרחם עליה. התמונה שלה ושל דרור עלתה מול עני שוב ושוב.
"אני...."
"את יודעת מה עשית?!" קטעתי אותה והבטתי בעיניה.
היא השפילה את מבטה.
"הייתי שבורה!" היתנפלתי עליה "כאב לי. בכיתי, מילמלתי, אנה הרגיע אותי במשך שעה. ואת, בשלך! שכבת אם החבר שלי! שעוד היו לי רגשות אליו! העיקר אמרת שאת כבר לא שמה עליו!" רתחתי.
"נעמה אני..." היא מילמלה והשפילה את מבטה לריצפה.
היתחשק לי לחנוק אותה. עצרתי בעדי.
"לכי מיפה. אני לא רוצה ליראות אותך יותר לעולם" אמרתי מישפט שעד היום החנקתי. זהו. הוא יצא. אני מרגישה קלה.
היא ניראתה מופתעת. בוכייה.
הדמעות החלו לרדת במורד לחייה.
"בבקשה לא..." היא מילמלה שיצאה.
טרקתי את הדלת בפרצוף שלה, וכך גמרתי את הקשר אם חברתי הטובה ביותר. |