פרק 50 אחיות לצרה |
|
ישבנו על הדשא הירוק.
השמש עמדה ממש בסוף השמים וכימעט החושך ירד.
יכולתי להנות מהנוף הזה, לא לא הייתי כל כך עצובה באותו הרגע.
אנה הכינה את עצמה לקטע הזה.
היא הורידה את התרמיל השחור התלוי על כתפה.
היא הוציאה כמה מימחטות טישו ריחניות, קצת בייגלה מלוח, וכמה מרשמלו.
"אני מיצטערת. לא היה לי הרבה מתוק בבית"
"זה בסדר. יש בעיות יותר גדולות עכשיו" אמרתי בקול בוכי. "תודה" הוספתי וקינחתי את האף.
אנה חיבקה אותי. הודתי לאלוהים שיש לי חברה כזאת מבינה.
אפילו שהיא קצת ערסית, היא בנדם מדהים.
"את החברה הכי טובה שלי" לחשתי באוזנה.
היא חיבקה אותי עוד יותר חזק ואיימה לימחוץ אותי.
לא היה איכפת לי. רציתי שתוציא מימני את כל הכאב.
אחרי שעה נירגעתי.
כבר היה חושך.
שמים שחורים ומעליהם כוכבים כסופים.
נישכבתי על הדשא. הוא היה מעט דוקרני אבל לא היה איכפת לי.
הנחתי את ראשי. שערותי החומות היתפזרו סביבי.
אנה הניחה את ראשה תחת ידיה והביטה בשמים השחורים. כמוני.
"אני באמת מבינה מה את מרגישה" אמרה בקול רועד.
"באמת?" שאלתי.
היא הינהנה ובעניה הופיעו דמעות.
"עד היום כואב לי עליו" אמרה וראיתי דימעה גדולה גולשת מאפה עד לדשא. קמתי וחיבקתי אותה.
"אנחנו אחיות לצרה" לחשתי.
אנה צחקה. צחקתי גם אני.
התחלנו לקום וללכת.
יצאתי מהבית אם מצברוח רע - אבל אחותי לעת צרה שינתה אותו.
לגמרי.
ישבנו על הדשא הירוק.
השמש עמדה ממש בסוף השמים וכימעט החושך ירד.
יכולתי להנות מהנוף הזה, לא לא הייתי כל כך עצובה באותו הרגע.
אנה הכינה את עצמה לקטע הזה.
היא הורידה את התרמיל השחור התלוי על כתפה.
היא הוציאה כמה מימחטות טישו ריחניות, קצת בייגלה מלוח, וכמה מרשמלו.
"אני מיצטערת. לא היה לי הרבה מתוק בבית"
"זה בסדר. יש בעיות יותר גדולות עכשיו" אמרתי בקול בוכי. "תודה" הוספתי וקינחתי את האף.
אנה חיבקה אותי. הודתי לאלוהים שיש לי חברה כזאת מבינה.
אפילו שהיא קצת ערסית, היא בנדם מדהים.
"את החברה הכי טובה שלי" לחשתי באוזנה.
היא חיבקה אותי עוד יותר חזק ואיימה לימחוץ אותי.
לא היה איכפת לי. רציתי שתוציא מימני את כל הכאב.
אחרי שעה נירגעתי.
כבר היה חושך.
שמים שחורים ומעליהם כוכבים כסופים.
נישכבתי על הדשא. הוא היה מעט דוקרני אבל לא היה איכפת לי.
הנחתי את ראשי. שערותי החומות היתפזרו סביבי.
אנה הניחה את ראשה תחת ידיה והביטה בשמים השחורים. כמוני.
"אני באמת מבינה מה את מרגישה" אמרה בקול רועד.
"באמת?" שאלתי.
היא הינהנה ובעניה הופיעו דמעות.
"עד היום כואב לי עליו" אמרה וראיתי דימעה גדולה גולשת מאפה עד לדשא. קמתי וחיבקתי אותה.
"אנחנו אחיות לצרה" לחשתי.
אנה צחקה. צחקתי גם אני.
התחלנו לקום וללכת.
יצאתי מהבית אם מצברוח רע - אבל אחותי לעת צרה שינתה אותו.
לגמרי.
|
|
|
|
|
|
| מי היה מאמין שזה יהיה ככה...... אבל לפחות ישלה חברת אמת! |
|
|