|
|
אודות
הי. אני גל שרביט. יש לי בלוג אישי באינטרנט.
טוב, אז פה אני כותבת סיפור.
הסיפור הוא על נערה מיתבגרת בת חמש עשרה וחצי, ששמה נעמה נאור, או כפי שהיא מכנה את עצמה באינטרנט, נטע.
האם תצליח נטע להישתלב בחברה? האם תצליח להיסתדר אם המורים? מדוע עברה לכל כך הרבה בתי ספר? ומה האפיל על עברה?
|
אורלי שימעון 
אורלי היא נערה שמגיעה מדרום אפריקה לארץ ישראל. אחרי שעברה שלושה תיכונים, מצאה אורלי את עצמה מיתיידדת אם נעמה. אורלי חושפת ביפני נעמה את מה שעברה בדרום אפריקה, והשתיים נהפכות לחברות טובות. |
תום 
תום הוא הבחור שבו נעמה מיתאהבת. השניים ניפגשים באוטובוס ליפני שבוע. מאוחר יותר, נעמה מציעה לתום חברות, אך מגלה שיש לו חברה - אלה רוזינברג |
נעמה נאור 
חלפה שנה. נעמה הגיעה לגיל 17. בגיל הזה תיתמודד אם בעיות נפשיות, ובגיל החמוץ-מתוק של גיל ההיתבגרות. היא תתחיל להשקיע יותר במראה החיצוני ובבנים. אבל זה לא אומר שהצרות נעלמו...:) |
דרור 
דרור הוא נער נאה מאוד. דרור עני, אבל מיתפרנס מדוגמנות בזכות יופיו וכמציל בים. דרור הוא נער רגיש, חביב, ספורטאי מיצטיין, טוב בלימודים, חכם ומשקיע בנושאים שחשובים לו. |
בן 
בן היה החבר של נעמה. בן מאוהב בנעמה ומשוכנע שהיא מאוהבת בו עד מעל הראש. הכל נכון עד שנעמה עוברת תיכון, ומיתאהבת במישהו אחר. ויום אחד, בהפתעה, באה נעמה ומנפצת לבן את האשליה. |
דין 
|
אלה 
אלה רוזינברג. עדינה ויפה, היא החברה ואהבת חיו של תום הקשוח. מאחורי המסיכה של נערה עדינה ושקטה, חושפת אלה ביפני נעמה, שמחשיבה אותה לאוייבת, סוד גדול ומיוחד, שגורם לשתיים להיתחבר. |
|
|
| | כן חברי, סיימתי את הסיפור: החיים של נעמה נאור.
החלק השלישי היה החלק האחרון...
אבל ---
אני כותבת סיפור חדש!{בבלוג חדש, כמובן}
הכתובת תיתפרסם בהמשך....
אני מאחלת לכולכם המון הצלחה בחיים!
תודה מיוחדת לילדת הגורל, ולכל מי שהגיב ועשה איתי את הדרך הארוכה הזאת...
אני ניפרדת מיכם בדמעות, אבל לא להרבה זמן....
~סוף~
נ.ב: כדי להיכנס לסיפור החדש לחצו על הקישור: www.bloger.co.il/XGOUEG | |
| | בסיפוק חשבתי לעצמי - החיים הם שקית הפתעות.
אני כימעט בת שמונה-עשרה.
יש לי חבר חדש ששמו גיא, ניפרדתי מחבר שלי דרור ואין לי רגשות אליו,
אם חברתי הטובה אלה ניתקתי קשר - אבל לא לגמרי.
קיבלתי חברה חדשה שחייה בעולם מתוק אך מר.
יש לי את החברות הכי טובות שיש, אמא מדהימה ו...השגתי עבודה!
אז אני גאה לומר את המישפט הזה: החיים שלי הם משהו מיוחד.
| |
| | קיבלתי טלפון.
המיספר היה חסוי.
זו הייתה אלינור.
"היי..." היא מילמלה בקול רועד.
"למה לא ענית לי?" שאלתי.
"אני..." היא אמרה בקול צרוד והישתעלה קלות.
"מה?" שאלתי.
"אנחנו...יכולות...להיפגש...?" היא הוציאה מפיה מישפט.
"בטח" אמרתי.
"את רוצה לבוא אלי?" הוספתי.
"עכשיו...?" היא נישמעה מהססת.
"כן" עניתי.
נתתי לה את הכתובת.
היא אמרה שהיא תכף באה.
ניתקתי.
...
המשכתי לחשוב על התמונה אם החגורה הלבנה המוזרה הזאת...
כאילו, מה זה???
ולמה היא כל-כך נבוכה?
ולמה היא לא ענתה לי???
אוף! אלף שאלות מיתרוצצות לי בראש.
אין מה לעשות, גערתי בעצמי. אצטרך לחכות שתבוא.
....
צילצול בדלת הקפיץ אותי.
זינקתי לעבר הדלת.
ראיתי אותה.
בול כמו בפייס. בול כמו התמונה ששלחה לי באיי-סי-קיו...
ואם החגורה המשונה הזאת...
"היי" היא אמרה.
"היי" עניתי.
סגרתי את הדלת. מחכה למוצא פיה.
ישבנו.
מזגתי לה מיץ תפוזים, אבל היא עצרה בעדי.
"יש בו סוכר?"
"איזו מין שאלה זו?" שאלתי.
"אני מעדיפה מים" ענתה.
הופתעתי, אבל לא אמרתי כלום.
מזגתי לה מי ברז.
היא שתתה. שתיתי גם אני.
"תגידי" החלטתי לעבור ישר ולעינין "מה זה החגורה הזאת?"
אלינור לקחה שלוק ארוך מהמים כדי להרוויח זמן למחשבה.
"בואי נעשה סדר בבלאגן" היא אמרה.
הינהנתי.
"החגורה הזאת" היא הצביעה על החפץ התלוי על גופה.
"הוא משאבת אינסולין" אמרה באיטיות.
"אינסו מה?" שאלתי. מופתעת.
"אינסולין. אני חולת סוכרת נעורים" היא אמרה.
יוהו! איך הופתעתי.
"באמת?" גימגמתי.
היא הינהנה.
"את משאבת האינסולין אני חייבת עלי. הבאתי איתי גם את הדוקרן" היא אמרה ושלפה מכיס מכנסי הג'ינס שלה מחט ארוכה.
נידהמתי.
"אני באמת מיצטערת שלא סיפרתי לך..." היא מילמלה ולחשה "פשוט פחדתי מהתגובה שלך"
חיבקתי אותה. הכי חזק.
"אני כל כך מיצטערת" מילמלתי "אני מבטיחה ליהיות בפעם הבאה קצת יותר מיתחשבת..." | |
| | אלינור: אני חושבת שהגיע הזמן שנחליף תמונות, לא?
זו ההודעה שחיכתה לי באיי-סי-קיו.
נעמה: אוקי. אין לי בעיה
אחרי חמש דקות, הגיעה לי באימייל תמונה.
זו הייתה אותה תמונה שראיתי אצלה בפייס רק..
שהפעם, היה תלוי לה מין מכשיר מוזר כזה על המיכנסי ג'ינס.
נעמה: מה-זה המכשיר הזה שתלוי לך על הג'ינס?
התשובה לא הגיעה.
חיכיתי חמש דקות, ועדיין אין תשובה.
לחצתי על f5 ועדיין - המסך דומם.
חיכיתי עוד.
חלפו עשר דקות.
כמה זמן לוקח ליכתוב תשובה?
כבר חלפו כימעט חמש עשרה דקות.
כתבתי לה שוב את השאלה והפעם הדגשתי אותה בקו.
עדיין אין תשובה.
כבר עשרים דקות שאני יושבת ומתופפת במרץ על השולחן.
לחצתי שוב על כפתור הf5 אבל שומדבר לא קרא.
למה היא לא עונה? | |
| | "נו באמת, נעמה! את כבר שעתיים ברציפות על הלפ-טופ! תעשי הפסקה!" צעקה אימי מחדר המיטבח.
"רק עוד דקה!" צעקתי. סיימתי ליקרוא את הפוסט שאלינור כתבה. הגבתי עליו.
התחלתי להגיב על הבלוג שלה בקביעות. היינו משוחחות בפייסבוק ולפעמים, היינו מתקשרות דרך הסקייפ.
היא ניראת לא רע. שער בלונדיני שצץ מאחורי סווישט בצבע מסויים. בתמונה שלה בפייס היא הייתה אם סווישט שחור פתוח ותחתיו חולצה לבנה.
השער הבלונדיני שלה מציץ מהסווישט שלה.
שלחתי את התגובה וסגרתי את הלפ-טופ שלי.
החלטתי ליקפוץ לאנדרומדה.
היא פתחה את הדלת. לבושה בגופייה בצבע טורקיז וטייץ לבן.
"היי מה נישמע? ליאת יצאה לדייט אם חבר שלה"
"איך קוראים לו?"
"ג'ק. דווקא חמוד. הייתי מתחילה איתו אילולא..."
"מה?"
"הוא לא היה בן ארבע עשרה וחצי"
"אהה..."
ניכנסתי. היא מזגה לנו קולה והובילה אותי אל המחשב שלה.
"חדש?"
היא הינהנה.
"פגשתי בחור חמוד בעיר. יצאנו שלוש פעמים. הוא ביישן וחביב.." היא אמרה ולפי מבטה קלטתי - אנדרומדה מאוהבת.
"בן כמה הוא?"
"שבע עשרה וארבעה חודשים. הוא גבוה, ממושקף, בהיר וחסון. הולך למכון כושר פעם בשבוע, ומנגן בחלילית. את חייבת לישמוע קליפ שהוא שלח לי" היא אמרה בהיתלהבות.
היא פנתה לשידה, פישפשה בה עד שמצאה דיסק.
על המיכסה היה כתוב: 'תרגעי ותחשבי עמוקות. אוהב, דין'.
אנדרומדה הסמיקה שהערתי לה על 'אוהב', והכניסה את הדיסק לתוך טייפ קטן.
צלילי חלילית רגועים פשטו בחדר.
"כשאני מאזינה לצלילים האלה, אני מדמיינת שאני על חוף הים" היא אמרה ונישכבה על מיטתה. היא נעצה מבט חולמני בתיקרה הלבנה הנמוכה.
הצלילים באמת היו רגועים ושלווים. נעימים לאוזן.
אחרי כמה דקות שמעו סיום. ניגמר.
אנדרומדה קמה, ושלפה את הדיסק מתוך הטייפ.
"טוב אני מוכרחה לזוז" אמרתי. הבילתי יאמן ייתרחש. סופסוף יהיה לאנדרומדה חבר!
| |
| | אנה באה אלי.
"צ'עמם לי" היא אמרה ונישכבה על השטיח הלבן.
"כל כך חם" היא היתלוננה והיתהפכה על הגב.
"באת אלי להיתלונן?" צחקתי.
אנה חייכה חיוך קטן. היא ניגשה ללפ-טופ שלי.
"היי מה את עושה?" שאלתי.
"ניכנסת לפייס. התחלתי להיתכתב אם מישהי. סתכלי" אמרה אנה. היא חיפשה בחברים שלה(ואוו, יש לה הרבה חברים!)והגיעה למישהי.
האותיות השחורות-סגולות הרכיבו מילה אחת: אלינור.
"איזה שם מוזר" אמרתי.
"אנחנו מיתכתבות כבר שבועיים. יש לה בלוג. להראות לך?" שאלה ובלי לחשוב פעמיים לחצה על האייקון המצורף.
הבלוג ניגלה לפני. לבן על גבי שחור. הרקע היה שחור. האותיות היו לבנות. הייתה שם תמונה שלה. קראתי את הפוסטים הקצרים, אם השורות הקצרות אך המרגשות.
דמעות היתעבו בקצה עני כשסיימתי ליקרוא.
"מרגש נכון?" שאלה אנה.
"כן" מילמלתי. השירים שהיא כתבה על כך שהיא לא מקובלת, עוררו את רחמי. היא כתבה שעושים עליה חרם. במילים פשוטות וקצרות היא ריגשה אותי. במילים פשוטות היא הכניסה אותי לעולמה. היא כתבה שאין לה אם מי להיות.
זה היה פשוט, אך מרגש.
מרתק איך ילדה בת ארבע-עשרה יכולה להיות כל כך חזקה ולא להיתאבד.
היא כתבה שזה המיקלט שלה. המון אנשים הגיבו לה. גם אני כתבתי תגובה:
'אני מאחלת לך אלף קימטי צחוק של שמש' | |
| | חייגתי לאלה.
הפעם היא ענתה.
"היי נעמה" היא אמרה, כאילו שלא עשתה שום-דבר אם החבר שלי לשעבר.
"היי אלה" אמרתי ברגילות. - כשיחות רק שם.
"מה רצית?" היא שאלה.
"יש מצב שאת באה אלי אחרי-הצהריים?"
שמעתי אותה מהססת. אני אלחץ עד שהיא תסכים, החלטתי.
אבל להפתעתי, היא ענתה בקול מהסס "או.קי"
"בי" אמרתי וניתקתי.
אם היא לא תבוא, חשבתי לעצמי, אני אדאג שהיא תגיע. אנחנו חייבות לדבר!
במשך כל היום היה לי טיפה קשה להיתרכז. המיבחן בשפה היה דֵי קל. למזלי, הבילבול קרא בשיעור היסטוריה, שבו אני מעולה. רק צריכה ריכוז.
לא נורא, ניחמתי את עצמי. אשלים את החומר כשאהיה מרוכזת.
שלחתי לאנה אס-אמ-אס שאלה באה אלי אחרי-הצהריים.
היא כתבה לי הצלחה וסמיילי קורץ.
שלחתי לאלה אס-אמ-אס והזכרתי לה שהיא באה אלי.
אלה סימסה שהיא זוכרת.
סימסתי לאנדרומדה אם היא מרגישה יותר טוב.
היא אמרה שהמחלה קרובה לסיום, אבל שעדיין לא תקום מהמיטה, ושגם ליאת נידבקה.
איחלתי לה בהצלחה.
גם אני צריכה את ההצלחה הזאת!
...
ברבע לשלוש שמעתי צילצול בדלת.
קפצתי.
זו הייתה אלה.
לבושה בחולצה ורודה ומיכנס באורך שלושה רבעים בצבע ורוד.
"היי...נעמה..." היא מילמלה.
"היי א ל ה" אמרתי בקשיחות. לא יכולתי לרחם עליה. התמונה שלה ושל דרור עלתה מול עני שוב ושוב.
"אני...."
"את יודעת מה עשית?!" קטעתי אותה והבטתי בעיניה.
היא השפילה את מבטה.
"הייתי שבורה!" היתנפלתי עליה "כאב לי. בכיתי, מילמלתי, אנה הרגיע אותי במשך שעה. ואת, בשלך! שכבת אם החבר שלי! שעוד היו לי רגשות אליו! העיקר אמרת שאת כבר לא שמה עליו!" רתחתי.
"נעמה אני..." היא מילמלה והשפילה את מבטה לריצפה.
היתחשק לי לחנוק אותה. עצרתי בעדי.
"לכי מיפה. אני לא רוצה ליראות אותך יותר לעולם" אמרתי מישפט שעד היום החנקתי. זהו. הוא יצא. אני מרגישה קלה.
היא ניראתה מופתעת. בוכייה.
הדמעות החלו לרדת במורד לחייה.
"בבקשה לא..." היא מילמלה שיצאה.
טרקתי את הדלת בפרצוף שלה, וכך גמרתי את הקשר אם חברתי הטובה ביותר. | |
| | ביומים הבאים התרכזתי בלימודים. הישתדלתי לפתור את כל התרגילים והלעזר במחשבון. היתכוננתי למיבחן בשפה שהוא עוד שבוע, וציפיתי לתוצאות שלי בשלושת המיבחנים בחשבון.
כשהיה ברור לי שאני מוכנה, הנחתי את החוברת על השולחן - שבבוקר לא אשכח לשחזר את מה שסימנתי בעיגול אדום.
ירדתי למטה אם אנה.
"שחייה קלה. להישתחרר מהמתח" היא יעצה לי.
קפצתי. בררר....איזה קור....אנה גם קפצה. רעדנו וצחקנו.
"זה כמו בים" אמרתי.
"לא נכון" אמרה אנה ושלחה אלי גל מים וצחקה "עכשיו זה כמו הים"
הישתעלתי וצחקתי. אנה צללה. רדפתי אחריה, וביכלל שכחתי מדרור ומאלה.
חזרנו הביתה, רטובות, אבל צוחקות.
בערב אנה שלחה לי אס-אמ-אס:
- עצתי לך לדבר אם אלה בייחידות. מה שתחליטי. בהצלחה. אנה.
הודתי לאלוהים שיש לי כזאת חברה מיתחשבת והחלטתי לישמוע בעצתה.
פתחתי את היומן שבו אני רושמת הכל, כל האירועים החשובים, ימי הולדת, סתם מסיבות או פשוט משרבטת לי.
' ללכת לדבר אם אלה ' רשמתי בעט אדום מחר.
אני מקווה שיהיה בסדר. | |
| | ישבנו על הדשא הירוק.
השמש עמדה ממש בסוף השמים וכימעט החושך ירד.
יכולתי להנות מהנוף הזה, לא לא הייתי כל כך עצובה באותו הרגע.
אנה הכינה את עצמה לקטע הזה.
היא הורידה את התרמיל השחור התלוי על כתפה.
היא הוציאה כמה מימחטות טישו ריחניות, קצת בייגלה מלוח, וכמה מרשמלו.
"אני מיצטערת. לא היה לי הרבה מתוק בבית"
"זה בסדר. יש בעיות יותר גדולות עכשיו" אמרתי בקול בוכי. "תודה" הוספתי וקינחתי את האף.
אנה חיבקה אותי. הודתי לאלוהים שיש לי חברה כזאת מבינה.
אפילו שהיא קצת ערסית, היא בנדם מדהים.
"את החברה הכי טובה שלי" לחשתי באוזנה.
היא חיבקה אותי עוד יותר חזק ואיימה לימחוץ אותי.
לא היה איכפת לי. רציתי שתוציא מימני את כל הכאב.
אחרי שעה נירגעתי.
כבר היה חושך.
שמים שחורים ומעליהם כוכבים כסופים.
נישכבתי על הדשא. הוא היה מעט דוקרני אבל לא היה איכפת לי.
הנחתי את ראשי. שערותי החומות היתפזרו סביבי.
אנה הניחה את ראשה תחת ידיה והביטה בשמים השחורים. כמוני.
"אני באמת מבינה מה את מרגישה" אמרה בקול רועד.
"באמת?" שאלתי.
היא הינהנה ובעניה הופיעו דמעות.
"עד היום כואב לי עליו" אמרה וראיתי דימעה גדולה גולשת מאפה עד לדשא. קמתי וחיבקתי אותה.
"אנחנו אחיות לצרה" לחשתי.
אנה צחקה. צחקתי גם אני.
התחלנו לקום וללכת.
יצאתי מהבית אם מצברוח רע - אבל אחותי לעת צרה שינתה אותו.
לגמרי.
| |
| | אחרי שניתקתי את השיחה הגיעה אלי אנה.
לבושה בטרייניג שחור והכפפות השחורות אם חורים לאצבעות - אפייני לה.
לבשתי בזריזות גופייה לבנה(ווידאתי שאין לי שם שערות...)ויצאנו.
"לכי לכיוון הקיר. הצללים יסתירו אותך" אמרה אנה ושתינו הלכנו בקירבת צללי הבתים.
השמש הייתה בעת שקיעה, אך לא היה לנו זמן לעצור ולהביט בה.
הייתה לנו מטרה.
אחרי רבע שעה שמעתי קולות מהדירה של אלה.
"מאמי, יאללה. את ניכנסת?"
הקול היה של דרור.
רעדתי. הם שוכבים?!
הצצנו מהחלון. הבילתי יאומן! חברתי הטובה וחברי לשעבר, שנותרו לי טיפ-טיפה רגשות אליו, שוכבים!
אלה הסמיקה.
הם היתחבקו והיתנשקו.
לא יכולתי ליראות את זה.
אנה הבינה לליבי. היא הוציאה מכיסה דף מקופל ורשמה עליו כמה מילים.
מבין מסך הדמעות, ראיתי שהיא כתבה כמה מילים.
ז ה מ מ ש מ ג ע י ל מ צ י ד ך. א נ ה ו נ ע מ ה.
| |
| « הקודם |
1 |
2 |
3 |
4 |
5 |
6 |
הבא » |
|
|
|
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?
עדכוני RSS
|
ליאת 
אחותה הצעירה של אנדרומדה. ליאת מאוד מוכשרת. היא מנגנת בתופים, בס, ובגיטרה. שלא לדבר על כך שהיא שרה מדהים. ליאת אוהבת מאוד את החיים. היא ונעמה מיתחברות ביזכות אחותה, אנדרומדה. |
אנה הערסית 
אנה היא נערה שחייה במלון. אנה הייתה הנערה מהמועדון שבה תום, החבר לשעבר של נעמה, היתאהב בה. אנה גילתה שהוא משקר וזרקה אותו במהרה. חייה של אנה היו קשים. היא הייתה יתומה שחייה במשך 8 שנים בבית יתומים מוזנח ועלוב. אחר כך גדלה לבדה בדירה מוזנחת, ולבסוף גרה במלון, שדרכו היא ונעמה מיתחברות. |
רן 
|
גיא 
גיא. שחקן כדורגל מיקצועי, מלמד קורס גלישה בקיץ, מנגן על ג'יטרה, ותופים, אוהב לבלות, מצייר, חתיך הורס ואי אפשר שלא לציין את זה שהוא מחזר של נעמה... |
אנדרומדה 
אנדרומדה היא נערה רגישה שאוהבת את החיים ואוהבת לעזור. אנדרומדה היא זו שמצאה את עתליה נטושה בפארק מול דירתה. אנדרומדה יודעת מה זה לחיות לבד. היא גרה בדירה לבדה שאביה שכר לה בזול. אמא מתה ליפני 4 שנים, ואביה החורג לא מיתייחס אליה. דרך האינטרנט אנדרומדה, אלה ונעמה לומדות להיתחבר, ואט אט הופכות לשלישית החברות הכי טובות. |
ג'ק 
|
אורן אורן, או בקיצור, אור. אור הוא נער מוכשר וחלומו הוא להיות צייר. מרחף ואוהב לחלום בעקיץ. אור בן 14 וקצת, בן מכיתתה של אלי(אלינור) |
אלינור 
אלינור, או לפי הקיצור, אלי. היא נערה בודדה שסובלת מחרם חברתי. היא בת ארבע עשרה וחצי. לאלינור יש בעיה חשוכת מרפא - היא חולה בסוכרת הנעורים. מחלה שלצערנו חשוכת מרפה. אם זאת, אלינור מצליחה להיתמודד אם הלחץ החברתי הקשה בעזרת דמות שמעלה אותה למעלה. לפיסגה. ואתם בטח מנחשים שהדמות היא - נעמה. |
|
|
